המאמר בוחן את הסטנדרט הכפול של דוקטרינת חופש הביטוי בישראל ובארצות הברית בכל הנוגע לביטוי הומופובי לעומת ביטוי להט"בי.
בהקשר האמריקני נבחנת הפסיקה שעסקה בזכות של קבוצה הומופובית להפגין בהלוויות של חיילים אמריקניים שנהרגו בלחימה במזרח התיכון ולהניף שלטים עם מסרים הומופוביים, ובהקשר הישראלי נבחנות העתירות של פעילי ימין נגד מצעדי הגאווה, והפגנותיהם ביישובים ערביים.
הטענה שבבסיס המאמר היא שלא ניתן להסביר את פסיקת בתי המשפט – הן בארצות הברית והן בישראל – לטובת הביטוי ההומופובי והאנטי-ערבי – בהומופוביה, ומוצע להיעזר במושג ההטרופיליה כדי להבין את הפסיקה.