פסיקה

ת״א 11586-02-18 – ו׳ נ׳ ק׳

בית משפט השלום בהרצליה חייב נתבע אשר התחזה לבן זוגו לשעבר באפליקציית גריינדר למטרת קיום מין מזדמן בתשלום פיצויים בסך מאה אלף ש״ח.

עובדות המקרה: התובע והנתבע ניהלו קשר רומנטי, כאשר לאחר פרידתם פתח הנתבע פרופיל בשם ״בא מוצץ הולך 24״ באפליקציית ההיכרויות ״גריינדר״. הנתבע שלח את תמונותיו של התובע, בן זוגו לשעבר, במסגרת התכתבויות אשר נועדו לקביעת מפגש למטרות מין מזדמן. התובע גילה כי קיים מתחזה אשר שולח את תמונותיו באפליקציה, ולכן יזם באמצעות מכר ״מארב״ לנתבע במסגרתו קבע המכר מפגש עם המתחזה, אשר התגלה כבן זוגו לשעבר של התובע. הנתבע הודה בזמן אמת ובכתב ההגנה כי השתמש בתמונותיו של התובע, אולם טען כי השימוש נעשה בשלושה מקרים בלבד, בעוד התובע טוען כי קיימים מקרים נוספים.
הנתבע לא הכחיש כי שלח שני תצלומים של התובע לזרים על מנת לקיים עמם יחסי מין אך טען כי השליחה אינה מהווה לשון הרע וכי לא פגע בפרטיות התובע ואף לא העלה הגנות מכוח חוק איסור לשון הרע או חוק הגנת הפרטיות. לחילופין, טען הנתבע כי התובע התחייב שלא לתבוע אותו וכי מדובר במעשה של מה בכך שכן יש לבחון את הפגיעה לאור הסטנדרטים של הקהילה הגאה, בה הפגיעה קטנה יותר.

הכרעת הדין: בית המשפט השלום בהרצליה קבע כי התקיימו יסודות עוולת לשון הרע, מאחר והחברה רואה באקט מיני קיצוני כשבמקרה ביזוי והשפלה אובייקטיביים על רקע מיני, וכי יסוד הפרסום של העוולה מתקיים על אף שליחת התמונות לאנשים בודדים. בנוסף צוין כי אף כי ספק אם שיוך אדם מסוים לקהילה הלהט״בית מהווה לשון הרע, וזאת על אף הלכת אמסלם, ולאור הזמן שחלף ממתן פסק הדין בעניינה. נקבע כי לפי הלכת ביטון ומבחן ״השילוב״ שפס״ד זינגר יש לבחון לא רק את התצלום עצמו אלא גם את ההקשר בו פורסם. נקבע כי האדם הסביר אינו רוצה שיפרסמו את תמונותיו בעירום חלקי לזרים ובניגוד לרצונו הפרסום יהווה פגיעה בפרטיות מכוח סעיף 2(4) לחוק הגנת הפרטיות. עוד נקבע כי הנתבע עשה שימוש בתמונות התובע לשם ריווח ובכך עבר על סעיף 2(6) לחוק איסור לשון הרע, ונראה כי החלופות בסעיפים 2(11) ו-2(9) לחוק מתקיימות אף הן.

טענותיו של הנתבע בקשר להתחייבויותיו של התובע שלא לתבוע נדחו, כאשר נקבע כי אין מקום להתייחס למילים שנאמרו בעת גילוי המעשה ולאחריו כבעלות התחייבות משפטית כלשהי. נדחתה טענת הנתבע כי לקהילה הגאה סטנדרטים שונים לגבי לשון הרע או פגיעה בפרטיות מאשר לחברה בכללותה. טענתו של הנתבע כי הדבר הווה מעשה של מה בכך נדחתה ואף נקבע כי יש בה להשפיע על גובה הפיצוי מאחר ומעידה על כך שהנתבע לא הפנים את חומרת מעשיו. הובהר כי סעיף 348 לחוק העונשין קובע כי מעשה מגונה יכול שיעשה גם בהסכמה שהושגה במרמה. עוד נקבע כי אין תחולה לעוולות הכלליות של הפרת חובה חקוקה, עשיית אושר ולא במשפט או רשלנות מאחר והמקרים חוסים תחת העוולות הפרטיקולריות לעיל. הפיצויים נבחנו לאור כוונת הנתבע בשימוש בתמונות ולפי מספר הפעמים בהם השתמש הנתבע בתמונת התובע מאחר וכל שימוש יוצר עוולה נפרדת מכוח חוקי איסור לשון הרע והפגיעה בפרטיות. נקבע כי מאחר והנתבע שיקר לגבי קיומם של פרופילים נוספים בסגנון ״בא מוצץ הולך״ ולגבי שימוש בתמונות נוספות של גברים אחרים, בשילוב עם העובדה כי מחק התכתבויות מן האפליקציה וגרם לנזק ראייתי, מעידות על כך שהתקיימו מקרים נוספים בהם התחזה הנתבע לתובע. יחד עם זאת, נקבע כי לא נמצאו ראיות המוכיחות כי מטרתו של הנתבע הייתה לפגוע בתובע. את הפיצויים בחן בית המשפט בשני מישורים – מישור ההתחזות עצמה ובמישור ההתחזות לצורך קיום מגע מיני. בית המשפט פסק כי הנתבע ישלם לתובע פיצוי כולל בסך של מאה אלף ש״ח, בנוסף לעשרים אלף ש״ח שכר טרחת עו״ד והוצאות משפט בסף ארבעת אלפי ש״ח.