ת"פ 16150-10-11 משטרת ישראל נ' פלוני (קטין) ואח'

עובדות המקרה: הנאשמים עומדים לדין בגין הפרעה לשוטר במילוי תפקידו. שני שוטרים נקראו לשכונה בבית שאן בעקבות תלונה על רעש, ובהגיעם למקום ראו אדם המרעיש עם מפוח מוטורי. לאחר שביקשו ממנו להפסיק את הרעש, כינו שני הנאשמים את אחד השוטרים "הומו". בתגובה, הודיע השוטר האחר לשני הנערים שהם מעוכבים והורה להם להיכנס לניידת. לאחר שהשניים הוכנסו לניידת החלו אנשים שהיו במקום לקלל את השוטרים ולהשליך אבנים על הניידת. נער שהיה בסמוך פתח את דלת הניידת, ושני העצורים נמלטו מהמקום. לטענת השניים, הם נמלטו משום שאחד השוטרים ריסס עליהם גז פלפל שגרם להם לחוש מחנק וכן מחשש לשלומם בשל השלכת האבנים על הניידת. השוטרים טענו כי ריססו את הגז רק לאחר שהשניים יצאו מהניידת.

ההכרעה המשפטית: הנאשמים זוכו כיוון שעוכבו שלא כדין. נקבע שמלכתחילה לא קמה עילה לעיכובם של הנאשמים, משום שלא היה בדבריהם משום העלבת עובד ציבור. הדברים שהוטחו בשוטרים לא מגבשים פגיעה ממשית "בעבודתו של נציג הציבור, באופן המפריע לו לבצע את עבודתו נאמנה ופוגע בעצם מילוי תפקידו." אף נקבע כי היה על השוטרים להבחין בין אירוע הפעלת המפוח – שבגינו הם נקראו למקום מלכתחילה – לבין "העלבון האישי" שהוטח כלפי אחד מהם, שכאמור אינו עולה כדי העלבת עובד ציבור. כיוון שנשמט יסוד העבירה של העלבת עובד ציבור, שבגינה הנאשמים עוכבו, "ניתן לומר שנשמטת עילת העיכוב הראשונית [...] ושהוא בוצע שלא כדין, ומשבוצע שלא כדין, הרי שיש לזכותם מהעבירה בה הואשמו בעקבות האירוע."