פסיקה

תב"כ 6/22 מפלגת לזוז נ' י. מור בפרסום בע׳׳מ

מ"מ יו"ר ועדת הבחירות, השופט ניל הנדל, קיבל את עתירתה של מפלגת נעם והורה לחברות שיווק פרסום אשר סרבו לפרסם את מודעותיה של המפלגה, לפרסמן על גבי מתקני הפרסום שלהן.

עובדות המקרה: חברות אשר עוסקות בשיווק פרסום על גבי שלטי חוצות וכלי תחבורה סרבו לפרסם את מודעותיה של מפלגת נעם אשר כללו בין היתר את הטקסטים הבאים: "גאווה וקניית ילדים או שהבן שלי יתחתן עם אשה"; "גאווה וקנית ילדים או שהנכד שלי יישאר יהודי – ישראל בוחרת להיות נורמלית"; "רפורמים או שהנכד שלי יישאר יהודי – ישראל בוחרת להיות נורמלית". בתגובה עתרה מפלגת נעם לועדת הבחירות המרכזית של הכנסת בבקשה למתן צו אשר יורה לאותן החברות לפרסם את שלטיה על גבי מתקני הפרסום שלהן.

הכרעת הדין: מ"מ יו"ר ועדת הבחירות, השופט ניל הנדל, קיבל את העתירה והורה למשיבות לפרסם את שלטי העותרת. השופט קבע כי החוק אינו מחייב משווקי פרסום לפרסם תעמולת בחירות, אולם אם משווק פרסום בוחר לעשות כן – חובה עליו להימנע מהפליית חלק מהמתמודדים. כמו כן, נקבע כי לשון חוק דרכי תעמולה מלמדת כי איסור ההפליה בפרסום תעמולת בחירות הוא רחב ומקיף, וכי גם הערכים אשר החוק נועד לבטא, וביניהם, שוויון, חופש ביטוי פוליטי וטוהר הבחירות, תומכים בתוצאה לפיה משווק הפרסום אינו יכול לסרב לפרסם תעמולת בחירות על סמך תוכנה. יחד עם זאת, השופט ציין כי ישנם מקרים חריגים שבהם לא ניתן יהיה לכפות על משווק פרסום לפרסם תעמולת בחירות, וסירובו לעשות כן לא ייחשב להפליה. כך הוא הדין במקרים מובהקים שבהם הפרסום אסור על פי דין, כגון שלט הקורא לפגיעה פיזית בקבוצות מסוימות. אולם, במקרה דנן לא נטען שהפרסומים אסורים על פי דין, אלא כי הם פוגעים ברגשות ומבזים ציבורים מסוימים, ובטענות אלה אין כשלעצמן כדי להוביל למסקנה לפיה הפרסום אסור על פי דין. השופט הדגיש שבתוצאה זו אין משום הכרעה קונקרטית בדבר מעמדם החוקי של הפרסומים, אלא רק קביעה כי לא מדובר במקרה מובהק או ברור שבו ניתן לקבוע כי הפרסום מנוגד לדין, באופן שמשווק הפרסום רשאי לסרב לפרסמו במסגרת תעמולת הבחירות.

שנת פרסום: 2019