במאמרם מציעים הכותביםלהמיר את התפיסה שעומדת ביסוד המובחנות והקיבוע של המושגים "טובת הילד" ו"זכויות ההורים" בתפיסה שמדגישה את ההתכוונות של ההורים, ושל אלה המיועדים להיות הורים, אל גידולו של ילד ואל ההזדקקות המולדת והמתפתחת של הילד ליחסים מגנים ומטפחים עם מבוגרים. הצבת ההתכוונות ההדדית במוקד סוגיית האימוץ מערערת על הקיבוע של הערכת ההורים על בסיס תכונותיהם ומחייבת להגדיר את טובת הילד מתוך ההקשר של יחסיו עם המבוגר שלהגנתו ולטיפולו נזקק הילד. תפנית זו תאפשר, לדעת הכותבים, את ביטולה של ההבחנה המובנית בשיח בין טובת הילד לבין זכויות ההורים ומאפשרת להתייחס גם אל הסביבה כקובעת את הנורמות החברתיות שבה נרקמים היחסים של משפחת הילד.