פסיקה

ע״ע 48000-01-17 – אינדקס הגליל תקשורת ועיתונות בע״מ נ׳ סילביה מזאווי

בית הדין הארצי לעבודה פסק כי הזכות לפיצויי פיטורים למי שהעתיק את מגוריו ל-״רגל נישואיו״ לפי סעיף 8(1) לחוק פיצויי פיטורים חלה גם על מי שעשה זאת לרגל היותו ידוע בציבור.

עובדות המקרה: ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי נצרת, אשר דחה את ערעור המערערת על פסק דן בו חויבה לשלם למשיבה פיצויי פיטורים. המשיבה הועסקה בידי המערערת כעשר שנים, במהלכם נישאה בטקס נישואים נוצרי למוסלמי. נישואי השניים לא צלחו ולכן פנתה העובדת לבית דין לביטול הנישואים, פנייה שהתקבלה לאחר הליך ממושך. במקביל להליך הביטול, הכירה המשיבה בן זוג, כאשר השניים חתמו על הסכם ממון בו הצהירו על כוונתם להתחתן בעתיד, ערכו טקס חתונה ואף עברו להתגורר יחד. לאחר המעבר נולד לזוג ילד ואף הונפקה תעודה זוגיות ע״י ארגון ״משפחה חדשה״. לפני המעבר, המשיבה הודיעה למערערת על כוונתה להתפטר מאחר והזוג מתעתד לגור יחד בכפר יאסיף, מקום מושבו של בן הזוג. בתגובה, השיבה המערערת כי נסיבות סיום העסקת של העובדת אינן נמנות עם אלו המוזכרות בחוק פיצוי פיטורים משום שהעתקת מקום המגורים אינה לרגל נישואיה, ומכיוון שהמשיבה נשואה לגבר אחר.

המערערת טענה כי חוק פיצויי פיטורים מחייב כי העתקת מקום המגורים תעשה בעקבות ובסמוך לטקס הנישואין, וכי הדרישה שהנישואין יהוו את הסיבה להתפטרות, לא אפשרות עתידית להינשא. בנוסף טענה המערערת כי ידועים בציבור אינם זכאים לקבל פיצויי פיטורים על פי סעיף 8(1) לחוק פיצויי פיטורים אשר חל על זוגות נשואים בלבד.

המשיבה טענה כי יש לפרש את החוק פרשנות תכליתית, וכי אין לייחס משמעות דתית למושג נישואים לצורך קביעת הזכאות לפיצויים. המשיבה הסתמכה על הסדרי חקיקה אחרים לפיהם זוגות שאינם רשומים כנשואים במשרד הפנים זכאים לאותן זכויות וחובת כשל נשואים כגון חוק הביטוח הלאומי וחוק הבטחת הכנסה. עוד טענה המשיבה כי החברה הפלתה אותה בניגוד להוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה על רקע מעמד אישי, דת ולאום וכי דווקא החלת הפרשנות המרחיבה לסעיף 8(1) לחוק פיצויי פיטורים תביא לקידום שיוויון בין כלל האוכלוסיות בחברה הישראלית תוך שמירה על זכותו של המעסיק לבדוק את מהות העתקת מקום מגוריו.

היועמ״ש טען כי הפרשנות המילולית של סעיף 8(1) לחוק פיצויי פיטורים מבטאת את רצון המחוקק כי ההסדר בו ייוחד לזוגות נשואים וכי אין לפרש את המונח בצורה גמישה כך שיחול על זוגות ידועים בציבור. היועמ״ש אף טען כי תכליתו הסוציאלית של החוק מצמיחה צורך להגמיש את הכללים. לתומו, ניתן לבצע זאת באמצעות הרחבת ציר הזמן כך שבחינת כלל הנסיבות שמתאר סעיף החוק: התפטרות, העתקת מקום המגורים ונישואין ע״ב רישום במשרד הפנים יתקיימו על פני זמן ממושך ולא מיידי. היועמ״ש סבור כי עובד המנוע מלהתחתן יצהיר בפני המעסיק על כוונתו להינשא נישואים בני רישום בעתיד, כך שתשמר האבחנה בין מוסד הנישואים ובין ההכרה בידועים בציבור.

הכרעת הדין: בית הדין דחה את הערעור בקובעו כי לשון החוק אינה מונעת פרשנות המחילה את סעיף 8 גם על ידועים בציבור. התכלית הסובייקטיבית יחד עם ניתוח הוראותיו מלמדות כי מרכז הכובד מתייחס לזכאות בני זוג אשר אינה מתבססת על סטטוס מסוים. התכלית האובייקטיבית מראה כי אין מקום לשוני רלוונטי בין קבוצת עובדים שהתפטרו לרגל נישואיהם לבין אלו שהתפטרו לרגל היותם ידועים בציבור, וזאת על יסוד ערכי השוויון והביטחון הסוציאלי. בית הדין אף ציין כי הפתרון אשר הוצע ע״י היועמ״ש אינו מעשי מאחר וישנם בני זוג המנועים מלהינשא תקופה ארוכה, כי ישנם ידועים בציבור אשר אינם יכולים להינשא כלל וכי קושי ביישום אינו צריך להכשיל את הפרשנות, כפי שקבע בג״ץ בפרשת ״בוארון״. בית הדין פירט אף כי הקשיים היישומיים מתגמדים לאור נטל ההוכחה לקשר זוגי ומשק בית משותף אשר תוטל על העובד, ולאור חובת המעסיק להפקיד לעובד פנסיה מקיפה בהתאם לצו ההרחבה.

שנת פרסום: 2020