ע"נ 31400-04-12 י.א. נ' קצין התגמולים

עובדות המקרה: למעלה משלוש עשרה שנים לאחר שחרורו משירות סדיר, הגיש המערער בקשה להכיר בו כנכה על-פי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), בגין פגיעה נפשית שנגרמה כתוצאה מפגיעה מינית שבוצעה בו כחודשיים לאחר גיוסו. לפי כתב האישום, הרופא שניתח אותו בכתפו בבית-החולים, ביצע בו לאחר-מכן מעשי סדום – בזמן שהמערער עודו תחת השפעות ההרדמה ולא מסוגל לזוז או לצעוק. י.א נמנע לאורך השנים מלהתלונן עקב רגשות אשם וחשש שאיש לא יאמין לו – עד שנת 2009 שבה שודרה תכנית תחקירים על מעלליו של אותו רופא במטופלים נוספים, ובעקבותיה החלו להתגלות אצלו סימנים של פוסט טראומה ומצבו הנפשי הידרדר. קצין התגמולים דחה את בקשתו עקב התיישנות, ומכאן הערעור.

ההכרעה המשפטית: ועדת הערר קיבלה את הערעור. הוועדה הסבירה כי לפי חוק הנכים, ניתן להאריך את תקופת ההתיישנות במידה ומתקיימים התנאים המצטברים הבאים: (1) מן הצדק לעשות זאת; (2) מדובר ב"חבלה רשומה"; (3) ההשהיה לא הביאה ולא היתה עשויה להביא להחמרת הנכות או להגדלה של הנטל על אוצר המדינה; (4) ההשהיה בהגשת הבקשה אינה עלולה להקשות במידה ניכרת על השגת הראיות הדרושות לבירורה.
המערער עמד בכל התנאים, כולל תנאי "החבלה הרשומה" - משום שהוכיח את אירוע הפגיעה המינית וזירת ביצועה, הביא "ראשית ראיה" להדחקת הפגיעה, והוכיח רישום של תוצאת הפגיעה המינית שנעשה בסמוך לאותה תוצאה.