פסיקה

עמ״ש 19292-11-20 – פלונית נ׳ פלוני

בית המשפט המחוזי בלוד דחה ערעור במסגרתו התבקש לפצל משמורת משותפת בין ההורים הביולוגיים לבת הזוג לשעבר של האם, בטענה כי אין בהסדר הקיים פגיעה בטובת הקטין - אשר אינה יכולה להעניק זכות להתעלם מהדין אשר אינו מכיר בהורות משולשת.

נסיבות המקרה: ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בפ״ת במסגרתה נקבעה משמורת משותפת בעלת זמני שהות דומים בין המערערת למשיב. הערעור עוסק במחלוקת מתמשכת בין המערערת, האם הביולוגית, בת זוגתה לשעבר ובין המשיב, האב הביולוגי של הקטינים. בהליך קודם נדחתה תביעת המערערת ובת זוגתה לשעבר להכיר בבת הזוג כהורה או אפוטרופוסית נוספת. המערערת נישאה לבת זוגה בנישואים אזרחיים, ובנות הזוג פנו למשיב במטרה לעשות שימוש בזרעו לצורך הפריה מביצית המערערת וזרעו של המשיב, כאשר השניים רשומים בלשכת רישום האוכלוסין כהוריהם של הקטינים. קודם להולדת הקטינים חתמו המערערת והמשיב על הסכם הורות משותפת שקיבל תוקף פסק דין ובו נכתב כי הצדדים מכירים בזכות בת הזוג לשעבר של המערערת לשותפות בהחלטות הנוגעות לחינוך וגידול הקטינים, וכי בת הזוג תשמש כמשמורנית משותפת במקרה של פטירת מי מההורים הביולוגים. המערערת ובת זוגה עתרו לפס״ד הצהרתי לפיו גם בת הזוג היא הורה או אפוטרופוסית, אשר נדחתה. הערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי נדחה אף הוא, כאשר בפסק הדין החלוט של המחוזי נקבע כי אין אפשרות לקיום הורות משולשת או למינוי אפוטרופוס שלישי כאשר שני ההורים מתפקדים וללא חקיקה מתאימה, קביעה אשר אוששה ע״י ערכאות נוספות, כולל בבע״מ 3518/18 ב״כ היועמ״ש נ׳ פלוני בו הבהיר בית המשפט העליון כי הדין הישראלי אינו מכיר בהורות משולשת.

בית משפט קמא קיבל תביעת המשיב למשמורת משותפת, וקבע כי זו האופציה העדיפה, אשר עולה בקנה אחד עם טובת הקטינים. בית המשפט מצא לחרוג מהמלצות תסקיר רשויות הרווחה לזמני שהות לבת הזוג לשעבר אשר יצמצמו את זמני השהות של המשיב לאחר שנקבע כי אין לבת הזוג כל זכויות משמורת לפי דין. בית משפט קמא קבע כי אף הזכויות בנוגע לחינוך ומקום המגורים נשללו עם פרדת בת הזוג מן המערערת. לטענת המערערת טובת הקטינים מחייבת חלוקת זמן בין שלוש דמויות הוריות משמעותיות בחייהם, שגה בית המשפט בכך שלא נדרש לתסקיר עדכני לאחר פרידת בנות הזוג, ושגה בהתעלמו מחזקת הגיל הרך, מן יחסו המנוכר של המשיב לבת הזוג, שגה בהסתמכו על הסכם ההורות שאינו אלא הצהרת כוונות וכי שגה בהתעלמו מההסכם בכך ששלל מבת הזוג את זכויותיה לקבוע את מקום המגורים ומוסדות החינוך. לטענת המשיב הערעור בנדון הוא ניסיון לעקוף את פסק הדין בעניין הצדדים השולל הורות משולשת, בנות הזוג הסתירו מהמומחים את פרידתן כאשר המערערת תובעת את זכויות בת זוגה לשעבר ולא שלה. לטענת המשיב בת זוגה של המערערת יכולה לקיים קשר עם הקטינים במסגרת זמני השהות של המערערת.

הכרעת הדין: אין ממש בטענות המערערת ודין הערעור היה להידחות מכוח הוראת סעיף 460(ב) לתקסד״א-1984 וכי אין לגלות בפסק הדין טעות שבחוק. הקטינים נפגשים ומתראים עם בת הזוג במסגרת זמני שהות המערערת ולא נמצא כי יש בכך לפגוע בטובת הקטינים, כאשר ההסדר שקבע בית המשפט מדגיש את הורות של ההורים הביולוגיים ומחזק את מעמדם ללא סילוק של בת הזוג המוכרת להם. עקרון טובת הקטין לא יכול להעניק זכות להתעלם מהדין או מהחוק, כאשר אין מקום בישראל לקיומה וכינונה של הורות משולשת בשלב זה. השימוש בסע׳ 68 לחוק הכשרות המשפטית המקנה לבהמ״ש סמכות לכל פעולה הנדרשת לטובת הקטין צריך שיעשה בזהירות מרבית, וככל הניתן מבלי לפגוע בזכויותיו של אחר, ועל דרך הכלל השימוש בו יעשה כאשר אין פתרון אחר זמין.

שנת פרסום: 2021