מאמר זה בוחן את יחסי הפרטיות וההומוסקסואליות ובעיקר (אך לא רק) את סוגיית האחצון (outing). מטרת הכותב להגן על הזכות לפרטיות בהקשר הלהט"בי, ולהראות, בניגוד לביקורת, שהיא מעניקה כוח לטובת כל אדם באשר לזהותו המינית. הכותב טוען שהזכות לפרטיות, כנגזרת של כבוד האדם ועל רקע הבנתה כשליטה של האדם במידע על אודותיו, מכילה את הנטייה הלהט"בית בצורה טובה יותר מאשר הביקורת: הזכות לפרטיות מאפשרת לפרט לתחום בעצמו את הגבול בין הפרטי לציבורי בקשר למיניותו. המאמר גם משיב לביקורת הפוסט ליברלית על הפרטיות.המאמר נפתח בהצגה קצרה של הבסיס העיוני של הזכות לפרטיות. בהמשך, על גבי המצע העיוני, מציג המאמר את המסגרת המשפטית בישראל ובארצות הברית ומצביע על הממשק שבין הפרטיות במופעה המשפטי לנטייה המינית הלהטב"ית.