מאמר זה מציג את התפיסה לפיה האיסור על יחסי מין הומוסקסואליים הוא סימן לתרבות מפותחת משלושה כיוונים שונים: ראשית, המאמר בוחן בקיצור רב את ההיסטוריה של האיסור, שם אותו בקונטקסט השאוותי, דן בסוגיית אכיפתו ומסביר את
ההבדל בין מה שנאסר מבחינה חוקית לבין מה שנתפס על ידי הציבור כאסור; שנית, על סמך החלק הראשון, המאמר דן במה שידעו ההומואים שחיו בפלסטין-ישראל בסוף תקופת המנדט על האיסור, וכיצד הוא השפיע על חייהם; לבסוף מאיר המאמר את האיסור על ידי תיאור האופן שבו נכתב עליו בעיתונות העברית, על סיבותיו ועל המאבק סביב ביטולו (בעיקר באנגליה) בשנות ה-50 וה-60.