פסיקה

בגץ 4635/16 - ‏רוית צור-וייסלברג נ' מנהל מינהל האוכלוסין במשרד הפנים

ביהמ״ש דחה את עתירה במסגרתה התבקש כי פקיד הרישום ירשום בנות זוג מאותו המין כהורות על בסיס הודעה משותפת של בנות הזוג.

עובדות המקרה: העותרות הן בנות זוג מאותו המין אשר ביקשו כי פקיד הרישום יכיר בשתי בנות הזוג כהורות על בסיס הודעה משותפת של בנות הזוג. העותרות טענו כי מדיניות משרד הפנים פוגעת בזכותן לשוויון, וזאת לאור היחס השונה הניתן לזוגות הטרוסקסואלים ולזה הניתן לזוגות בני אותו המין, אשר מהווה הפליה על רקע של נטייה מינית. עוד נטען כי כי מדיניות המשיבים פוגעת בזכותן של בנות הזוג לחיי משפחה. המשיבים טענו כי רישום פרטים במרשם האוכלוסין הנוגעים להורות מתבסס על קיום קשר ביולוגי בין ההורים לילד וכי בנסיבות העניין אין קשר ביולוגי בין האם השנייה לבין הילד שנולד, ולכן מעמדה כאם טעון הליך משפטי, אשר יכונן את ההורות המשפטית.

הכרעת הדין: העתירה נדחתה פה אחד. בפסק הדין, המשנה לנשיאה מלצר קבע כי רישום במרשם האוכלוסין הנוגע להורות, נשען ככלל על קיום קשר ביולוגי בין ההורים לילד. אי לכך, קיים שוני רלבנטי בין זוג הטרוסקסואלי הרשום כנשוי לבין זוג נשים מאותו מין הרשומות כנשואות, שכן בקרב הקבוצה הראשונה תקום חזקה (הניתנת לסתירה) בדבר זיקה ביולוגית, וביחס לקבוצה השנייה חזקה זו (הניתנת לסתירה) איננה חלה, שכן הנחת המוצא היא הפוכה ולפיה לא קיימת זיקה ביולוגית בין בת הזוג של האם היולדת לבין הילד. לאור זאת, נקבע כי מדיניות המשיבה הינה בגדר "יחס שונה לשונים" ולכן אינו עולה כדי הפליה חוקתית. השופט הנדל בפסק דינו תהה האם לאור העובדה שהדין המהותי מכיר בהורות מכוח זיקה לזיקה, אין לאפשר רישום מידי שלה הורות זו במרשם האוכלוסין. אולם, האחרון קבע כי בהעדר חקיקה קונקרטית בעניין, הפיתוח הפסיקתי אינו יכול להרחיק לכת אל מעבר למקורות בחוק האימוץ ובחוק הפונדקאות, ולהעניק לזיקה לזיקה מעמד "אוטומטי" שאינו טעון כינון וממילא, לכאורה, גם אינו מותנה בהסכמת בן או בת הזוג. עוד נקבע כי בנקודת הזמן הנוכחית – כאשר מוסד צו ההורות הפסיקתי עודנו בהליכי גיבוש, והמחוקק טרם נדרש לנושא – אין לאפשר הכרה "אוטומטית" בהורות בן או בת זוג של נתרמת.

שנת פרסום: 2020