בג"ץ 4122/22- פלונית נ' משטרת ישראל

עובדות המקרה: העותרת היא אישה טרנסג'נדרית נעדרת עורף משפחתי, שנפלטה ממערכות רווחה תומכת וקיימה עצמה באמצעות עבודה בזנות. בתקופתה כדרת רחוב נרשמו על שמה חמישה רישומים משטרתיים בין השנים 1996-2013. ארבעה מהם נסגרו ללא כתב אישום, והנותר בוטל בשל היות האירועים שביסודו בבחינת "זוטי דברים". בנובמבר 2021 פנתה העותרת למשטרה בבקשה למחוק את הרישומים המשטרתיים בנימוק של היותם ברף החומרה הנמוך ביותר וחלוף פרק הזמן הנדרש על פי דין להגשת בקשה למחיקתם. כעבור חמישה ימים נשלחה הודעה, חתומה על ידי שוטר בדרגת מפקח ממדור מידע פלילי במשטרה, ולפיה בקשת העותרת נדחתה בידי 'בעל הסמכות לכך על-פי חוק - רמ״ד מידע פלילי', וזאת בשל אי עמידה באמות המידה הקבועות בתקנות בדבר ריבוי, חומרת והתמשכות הרישומים. העותרת הגישה ערר על ההחלטה. בתגובה לערר נשלחה לעותרת הודעה בה נכתב כי על מנת שניתן יהיה לטפל בפניית העותרת, עליה להעביר ״התייחסות כתובה ומפורטת לנסיבות בגינן נוצרו רישומי התיקים הסגורים (מה קרה, מה הוביל לפתיחת התיק, כל הנסיבות) – יש להתייחס לכל תיק בנפרד.״ העותרת העבירה התייחסות כאמור, אך מדור מידע פלילי במשטרה הוסיף ודרש ממנה להעביר שוב ושוב התייחסויות נוספות. מכאן העתירה.

דיון והכרעה: לאחר הגשת העתירה ניאותה המשטרה להעביר את קבלת ההחלטה בעניינה של העותרת לגורם המוסמך על כך. העתירה התייתרה ונמחקה, והמשיבים חויבו בהוצאות בסך 10,000 ש"ח.