פסיקה

אמצ 25973-10-17 – פלונית נגד פלונית והיועמ״ש לממשלה, משרד הרווחה

בית המשפט לענייני משפחה ביטל צו אימוץ של שני קטינים הניתן לבת הזוג של התובעת עת שהיו יחד, עקב התקיימותם של שלושת התנאים בסעיף 19 לחוק האימוץ.

עובדות המקרה: התובעת והנתבעת חיו יחד כידועות בציבור כתשע שנים עד שהחליטו על הבאת ילד לעולם תוך שימוש בתרומת זרע אנונימית. התובעת התעברה פעמיים מהתרומה, בעוד טרם הלידות חתמו בנות הזוג על הסכם חיים משותפים והסכם להורות משותפת אשר קיבל תוקף פסק-דין. בנות הזוג אף הגישו בקשות למתן צו אימוץ לנתבעת לגבי שני הקטינים. לאחר קבלת צווי האימוץ, הנתבעת התעברה אף היא מתרומת הזרע של אותו התורם ונפתח הליך לאימוץ ע״י התובעת, אשר לא הגיע לסיומו מאחר ועקב התערערות ביחסי בנות הזוג הנתבעת עתרה למחיקת ההליך, עתירה אשר התקבלה. בתגובה התובעת הגישה תביעת מזונות, תביעה רכושית, בקשה לעיכוב יציאה מהארץ של הקטין, תביעת אפוטרופסות ומשמורת ביחס לקטין. בנות הזוג פנו להליך גישור והגיעו להסכם הקובע כי יפעלו לביטול צווי האימוץ שניתנו לקטינים ולוויתור על כל הזכויות והחובות ההוריות. הסכם הפשרה אושר וקיבל תוקף פסק דין מלבד ההסכמה לוויתור הזכויות לגביה נקבע כי מצריכה קבלת עמדת ב״כ יועמ״ש רווחה, אשר התנגד לשלילת הזכויות ההוריות בהסכמה ללא הליך משפטי מתאים. בעקבות זאת הגישה התובעת תביעה לביטול האפוטרופסות של הנתבעת, תביעה אשר נדחתה מאחר ונקבע כי משעה שלא בוטלו צווי האימוץ אין להיעתר לבקשה. על רקע זה הגישה התובעת תביעה לביטול האימוץ. בתסקיר מרכז השירות למען הילד ועו״ס לחוק האימוץ ניתנה המלצה שלא לבטל את האימוץ מאחר והדבר נוגד את טובת הקטינים, בחוות הדעת של פסיכיאטרית ומומחית לילדים ונוער ניתנה המלצה לבטל את האימוץ.

בנות הזוג טענו כי התנאים לביטול האימוץ שבסעיף 19 לחוק מתקיימים מאחר ולתובעת לא הייתה אפשרות לדעת כי הנתבעת תבחר לנטוש את הקטינים או כי לא תכבד את הסכם ההורות, וכי לא התפתחו יחסי הורות בין הנתבעת לקטינים. עוד טענה התובעת כי טובת הקטינים מחייבת ניתוק הקשר המשפטי בנסיבות בהן הנתבעת לא מלאה כל תפקיד הורי לקטינים. לטעננת הנתבעת הקטינים מצויים בנתק מוחלט ממנה ומבנה ואינם מכירים מציאות אחרת כאשר כפיית המציאות באופן מלאכותי צפויה לפגוע בהם. לטענת ב״כ יועמ״ש רווחה צווי האימוץ שיקפו את יחסי ההורות, לא ניתן לראות בפרידה נסיבות שלא היו קיימות מאחר שהסכם ההורות מסדיר אפשרות של פירוק המערכת הזוגית ללא השפעה על ההורות. חוק האימוץ יוצר יחס הורות כמו-ביולוגית ומבקש להשוות ביניהן. פרידה ופירוק תא משפחתי ממתרחש גם במשפחות עם קשר ביולוגי ועדיין אין אפשרות לנתק משפטית את הקשר ההורי. בנוסף, ב״כ יועמש רווחה טען כי ביסוד חוות הדעת עומדים שיקולים של אינטרסי האימהות ורצונן הסותר את טובת הקטינים, וכי חוות הדעת של פסיכיאטרית חסרה התייחסות לשיקולים הנוגעים לצרכי הקטינים ואף בלתי מבוססת ומנוגדת לחוק, לפסיקה ולספרות.

הכרעת הדין: בבחינת התנאי הראשון שבסעיף 19 לחוק האימוץ, נקבע כי פרידת זוג בתוספת היעדר הנתבעת כדמות הורית לילדים עקב גילם הצעיר או חלוקת התפקידית בין בנות הזוג, בתוספת השתחררות מאחריות הורית יכול שיענו על התנאים של נסיבות ״שלא היו ידועות״ בחוק, ועל כן התנאי מתקיים. עוד נקבע כי הגורמים המקצועיים לא פגשו את הקטינים אלא הסתמכו על חוות דעת קודמת, וכי יש להעדיף את עמדת הפסיכיאטרית הגורסת כי אין במחיקת צו האימוץ הכחשה או מחיקה של עברם של הקטינים אשר בנסיבות אלה מבחינה מהותית מהווים ילדים של התובעת בלבד, וכי אין לשתף את הקטינים בנסיבות הבאתם לעולם בכדי למנוע מסיפור העזיבה להפוך לציר מרכזי בחייהם. נקבע כי קשר ההורה-ילד נהרס ללא חוויה טראומטית לקטינים כאשר בחשיפתו של הסיפור הממשפחתי אין תועלת לחידוש הקשר, ורק תעורר חוויה של נטישה ותגרום נזק מוחשי באופן שעלול אף להיות בלתי-הפיך. עוד נקבע כי דברי המומחית, לפיהם ניתן לחשוב אף על ביטול הורות ביולוגית במקרה של הורה שנטש את ילדו מלמד בבירור ששיקול טובת הילד הוא השיקול המרכזי שקיבל את המשקל המכריע בחוות הדעת. נקבע כי אי ביטול האימוץ ישמר קשר שלא קיים ואף לא יתקיים, וכי המשך קיומו של הקשר ההורי הפורמאלי עלול למנוע את האפשרות ליצור קשר הורות עם הורה אחר חדש. על כן, נקבע כי התקיים אף התנאי השלישי לסעיף 19. בבחינת התנאי השני, נקבע כי ייתכנו מקרים נדירים בהם ערכי האחריות והמחויבות לטובת הילד שדיני הורים וילדים מבקשים להנחיל צריכים לסגת מפני טובת קטין ספציפי, במקרה זה בו לא נצרבה בתודעתם של הקטינים דמות הורה תפקודי או פסיכולוגי, מאחר והקשר עמם ניתן בגיל צעיר (5.5 ו-2 ועשרה חודשים). לפיכך, הבקשה לביטול האימוץ התקבלה.

שנת פרסום: 2020