מאמר זה מבקר את רעיון הגבולות התוחמים את היחידה המשפחתית ומגוננים עליה כרעיון בסיסי ביחסו של המשפט למשפחה. חלקו הראשון של המאמר מוקדש לביקורת בדבר האופן שבו המשפט מתווה את גבולותיה של "המשפחה", קרי בהתאם למודל המשפחה הגרעינית המורכבת מבני-הזוג ההטרוסקסואליים הנשואים זה לזה וילדיהם הקטינים, תוך התעלמות מהמגוון של מערכות היחסים המשפחתיות הקיימות. אולם עיקרו של המאמר מתמקד בביקורת מהותית יותר, היוצאת לא רק נגד אופן התווייתם של גבולות המשפחה, אלא נגד עצם רעיון הגבולות כרעיון בסיסי ביחסו של המשפט למשפחה. מעבר לטענה כי רעיון הגבולות כתפיסה בסיסית בהגדרת המשפחה מקשה על פריצת האידיאולוגיה הפטריארכלית של הנישואים והמשפחה הגרעינית, ופיתוח דיני משפחה שיתאימו למציאות של חיי המשפחה בימינו, המאמר מעלה ספק בדבר היותו של שיח הגבולות שיח ראוי בהקשר של דיני המשפחה. הטענות המרכזיות נגד שיח הגבולות הן ששיח זה יוצר דיכוטומיה בין "בני משפחה" ל"זרים" באופן המעוות את הקשת הרחבה והמורכבת של יחסים משפחתיים; ויתר על-כן, שיח כזה דוחק אל השוליים ערכים של אחריות, דאגה ואינטימיות, ואינו נותן להם את מקומם הראוי בשיח המשפטי על-אודות "המשפחה".